החלטה בתיק מ"ת 36805-05-11

החלטה לראיות.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המונה שני אישומים. הראשון מייחס לו עבירה של ניסיון לרצח - עבירה לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, (להלן: " החוק"). השני מייחס לו עבירה של תקיפת שוטר - עבירה על פי סעיף 273 לחוק.

בד בבד הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים.

ב"כ המשיב טען כי קיימת חולשה בראיות וכי התשתית הראייתית הקיימת אינה נקייה מספקות, ורב בה הנסתר מהגלוי.

רקע

מכתב האישום עולה כי הנפשות הצריכות לענייננו הינן המשיב - שי וקנין, הקורבן -  פלוני (להלן: " הקורבן" או " פלוני") - איתו היה המשיב בקשרי חברות, ובת זוגו של הקורבן -  פלונית עזרא (להלן: " פלונית").

סמוך למועד האירוע, פרץ סכסוך בין המשיב לפלוני - סכסוך אשר יושב ביום האירוע, 1.5.11, ביוזמת אביו של המשיב, אשר ביקש כי השניים יתפייסו. לאחר יישוב הסכסוך הלכו המשיב, פלוני  ופלונית לבית המשיב, שם שתו  מספר לא ידוע של משקאות אלכוהוליים. בשעות הערב של אותו יום, הלכו המשיב ופלוני לדירת האחרון - יחידת דיור מאחורי בית סבתו שברמת השרון - שם המשיכו לשתות משקאות אלכוהוליים. בהמשך הצטרפה אל השניים פלונית, ולאחריה אימו של פלוני. לאחר זמן יצאה אימו של פלוני לדירה הסבתא, הסמוכה, ובסמוך לשעה 23:51 יצאה אף פלונית מהדירה. בשלב זה, בעת שהיו המשיב ופלוני לבדם, דקר המשיב את הקורבן 8 דקירות בגופו - בגב, בבטן, ובמותן, ונמלט מהמקום.

פלוני פונה מהמקום על ידי מד"א, במצב אנוש, ובבית החולים עבר ארבעה ניתוחים לצורך עצירת הדימומים ותפירת איבריו הפנימיים אשר נפגעו.

למחרת, לפנות בוקר, ביום 2.5.11, שעה 04:50, הגיע צוות משטרתי לדירת חברתו של המשיב, על מנת לעוצרו. בעת מעצרו ובעודו מתלבש, הבחינו השוטרים בכתמים על בגדיו - כתמים החשודים כדם. לבקשתם לתפוס את הבגדים, החל המשיב משתולל, תוך שבעט באחד השוטרים.

דיון

התמונה המצטיירת  מקריאת חומר החקירה הינה כדלקמן: בין המשיב לקורבן היו קשרי חברות בני מספר חודשים. מחקירותיו של המשיב עולה כי הוא אשר הכיר בין פלוני לבין פלונית, כאשר המשיב מכירה מזה שנים - יותר מעשור. על רקע קשריו הרומנטיים של פלוני עם פלונית, נתגלע הסכסוך שבין שני החברים, לפי שפלוני דרש מהמשיב שינתק קשריו עימה, או לכל הפחות, לא ידבר איתה אלא בנוכחותו. המשיב התרעם על דרישה זו, אך לדבריו קיבלה ולפיכך לא דיברו הוא ופלוני מספר ימים.

ביום האירוע, נערך פיוס בין פלוני למשיב, על ידי אביו של המשיב. זה האחרון יזם את הסולחה, ובסופה הגיעו המשיב ופלוני לביתו של המשיב, שם שתו מספר כוסות ערק. פלונית - נשוא הסכסוך - הצטרפה לשניים. היא שתתה עימם בבית המשיב, ולאחר מכן חזרה ופגשה בהם בביתו של פלוני לאחר שהשניים העתיקו לשם את מקום בילויים. בית הקורבן כזכור היה בחצר בית סבתו. לשם הצטרפה אליהם אימו של פלוני, אשר ישבה עם השלושה - ונזפה בהם על השמעת מוסיקה בערב יום השואה ובשל כך עזבה אותם ופנתה לבית הסבתא הקרוב. פלונית, כך נראה, יצאה בעקבותיה, וביקשה כי לא תניחה לבד עם השניים. משלב זה תמונת האירועים מתערפלת, אך ככל הנראה האם ופלונית בבואן לשוב לביתו של פלוני, מצאוהו בחוץ, דקור ושותת דם, וכל שיש בפיו לומר הינו - "דקרו אותי, אני לא יודע מי דקר אותי". מיקומו של המשיב בשלב זה נותר תעלומה. מרגע עזיבת האם ופלונית את בית פלוני, ועד לשובן ומציאתן את פלוני - נעלמו עקבותיו של המשיב.

מעדויות מעטפת שנמסרו למדים אנו כי ביציאתו מבית הקורבן, ערך המשיב מספר שיחות - הן לבת של פלונית, שהינה קטינה - שיחה בה נראה שמסר לה כי פלוני "דקור" וכי עליה להזמין משטרה, ושיחות נוספות ביניהן לשירות מוניות ולבחורה בשם לואיזה - לה אמר כי "יש לו בלגן" ולכן צריך לישון אצלה מספר ימים. משאותר לבסוף המשיב בביתה - נעצר - כשלגופו מכנסים מוכתמים בדם - דם אשר נמצא לאחר בדיקה כזהה לדמו של פלוני.

המשיב עצמו מכחיש בהודעותיו הראשונות כי היה נוכח במהלך הדקירות. במהלך חקירותיו חוזר הוא ואומר כי הוא ממתין שפלוני ישוב להכרה, יבהיר את התמונה, וינקה אותו מאחריות למעשים. בחלק מהודעותיו אכן מודה הוא כי התעמת עם פלוני על רקע בקשתו של זה האחרון כי יימנע משיחות עם חברתו. העימות הסתכם בחלק מהודעותיו בויכוח מילולי, ובחלקן אף כלל התגוששות פיסית. כך או כך, בכל הודעותיו אלו הכחיש את נוכחות בעת הדקירות.

בהודעתו מיום 2.5.11: " אני לא דקרתי אותו, רבנו בידיים" (שורה 1) ובהמשך "רבנו בחצר" (שורה 26) משנשאל כמה זמן רבו בחוץ, ענה: "כמה דקות והלכתי משם" (שורה 34) כשנשאל לפשר הדם על בגדיו ולמי הוא שייך, ענה: "גם שלי וגם שלו, שלי אני מאמין זה הדם מהכתף שלי, שתינו, נשרטנו, לא יודע מה קרה לו מהנפילה הזאת." (שורה 81-82) משנשאל אז כיצד הגיע דם לבגדיה של פלונית, שלגרסתו לא נכחה במהלך התקרית, ענה: "לא יודע, לא יודע, אני הלכתי משם, אולי לאחר שאני הלכתי מישהו הגיע ודקר אותו, ומזה הדם. " (שורה 107).

בהודעתו מיום 3.5.11 אומר המשיב כי ממתין הוא להתאוששותו של פלוני, על מנת שיבהיר מי עשה זאת. כשנאמר לו כי אף פלוני עצמו לא ידע מי דקר אותו, עונה המשיב: "אני מקווה מאוד שהוא ידע מי עשה את זה כי אני לא עשיתי את זה." (שורה 4).

בהודעתו מיום 5.5.11, מתאר המשיב את התקרית כתגרת שיכורים אשר החלה בבקשתו של פלוני כי לא ידבר עם פלונית, ומשם העניין מתפתח כדבריו: " זה היה בסטלה, הוא הרים אותי.. ובטעות נתן לי מכה ונפלתי, עפתי על השולחן, התבאסתי והלכתי." (שורה 167-168).

בהודעתו מיום 11.5.11, התמיד בגרסתו כי לא נטל חלק באירוע הדקירה, וכשנשאל האם הוא בטוח בכך, לאור היותו שיכור אותה עת, עונה: "את הרוב אני זוכר ואני יודע בוודאות שאני לא דקרתי אותו ואני לא אעשה לו דבר כזה בחיים, הוא חבר שלי.." (שורה 11).

בהודעתו השביעית מיום 12.5.11 מסרב המשיב לשתף פעולה עם חוקריו, עד להתאוששותו של פלוני, וכלשונו: "אני לא מכון לשתף פעולה עד שאני לא רואה את העדות של פלוני, אני בטוח שהוא יגיד שזה לא אני ואז תעזבו אותי בשקט" (שורה 4). על תשובתו זו, כי מסרב לשתף פעולה עד שיראה את עדותו של פלוני, חוזר המשיב לאורך כל חקירתו, ועונה כך לכל השאלות אשר נשאל.